תקציר:

 ההיסטוריה של הפוינטר הגרמני קצר השיער מתחילה בכלבים ששימשו לציד ציפורים ברשת, בשיתוף פעולה עם בזים, במיוחד בארצות הים התיכון. דרך צרפת, ספרד ופלנדריה הגיעו הפוינטרים לחצר המלוכה הגרמני. תכונתם החשובה והייחודית של כלבים אלו היא תכונת ההצבעה. לאחר המצאת הרובה בעל בית הבליעה הכפול (1750), כלב הצבעה היה נדרש עוד יותר לציד ציפורים בירייה. הייתה זו גם נקודת התפנית מכלב שעיקר תפקידו כמצביע לכלב ציד מגוון יותר עבודתו. כחלק בסיסי וחיוני בפיתוח הגזע פורסם בשנת 1897 ספר גידול. היה זה הנסיך אלברכט זו סולמד-בראונפלד שחיבר את מאפייני הגזע, חוקי שיפוט הצורה ולסיום גם תקנונים למבדקי עבודה פשוטים לכלבי ציד. גם היום עדיין עובר הפוינטר הגרמני קצר השיער, גידול סלקטיבי ומבדקים מחמירים. התקן קובע את היותו של הפוינטר הגרמני קצר השיער ככלב ציד ורסטילי, עובדה המאפשרת לו לבצע את כל המטלות הנדרשות בעת פעולת הציד, כל זאת גם בכלבים המתקדמים בגילם.

הכלב הראשון נרשם בספר הגדול הגרמני בשנת 1872. מקורו של הגזע כנראה מהכלאות חוצות של פוינטר ספרדי עתיק וטיפוס גרמני של בלדהאונד (לא הסיינט הובר האנגלי) ובנוסף גם פוינטר אנגלי ופוינטר מקומי שחור. סיבתם של הכלאות אל היו כנראה חוסר שביעות הרצון של ציידים גרמניים מיכולת ההרחה של הפוינטר המקומי. מגדלים פנו בדרך אופיינית ובכוונה מוצהרת, לבנות גזע חדש וטוב יותר. הטיפוס הקדום של הגזע אכן החזיק בלא מעט תכונות של בלדהאונד. תחרות עם הפוינטר האנגלי היא זו שהחדירה לגידול דרישה מאוחרת יותר, להופעה ספורטיבית ואלגנטית ויכולת ריצה מרשימה. המטרה להגיע לכלב רב שימושי בעל יכולות ציד מרשימות ומגוונות הביאה, בסוף המאה ה- 19, לייסודם של מערכת מבחני עבודה בשדה ולניסוחו של תקן הגזע. בית המלוכה הגרמני היה מעורב בתהליך זה ומוזכר כיום כחלק מהתקציר ההיסטורי הרשמי של הגזע. בתחילת המאה ה- 20 החל הגזע מתפשט ברחבי אירופה ומשם ליבשות אחרות.
לארה"ב הגיע הגזע בשנת 1925. באנגליה לעומת זאת הייתה החדירה איטית עקב טינה מקומית. בתחילת המאה החלו להופיע תערוכות ייחודיות לגזע ברחבי אירופה לבחירת מנצח עולמי.
חשוב להדגיש כי מבנה גופו של הכלב חייב לייצג ורסטיליות לשמה. אין זה כלב לסוג מסוים של ציפור וגם לא לסוג מסוים של עבודה בשדה אלא לכולם. זהו פוינטר טבעי אך גם כלב העובד כרטריבר וכסטר. עליו להיות ספורטיבי ובעל מהירות כדי להבריח את הציפור, בעל סיבולת גבוהה, יצר חיפוש, צוואר אף מצוינים שיאפשרו גישוש עד למציאת החיה ועוצמה בחלקו הקדמי שתאפשר נשיאת משקל ראוי בפיו.
הופעה כללית: כלב בעל הופעה אצילית ומאוזנת, מבנה המבטיח עוצמה, התמדה ומהירות. בעל הופעה גאה, קווים חיצוניים זורמים, ראש צר, זנב הנישא היטב, פרווה קשיחה ומבריקה וצעדים הרמוניים בעלי שליחה טובה, המדגישים את אצילותו.

בפיסקה מוזכרת פעמיים הופעתו האצילה של הגזע כמו גם הופעתו הגאה ועל כך יש להדגיש. זהו כלב ספורטיבי למראה בעל סילואט מלא זרימה ושטף אך עדיין משדר עוצמה וכוח רב. העצם אינה רחבה אך דחוסה מאד. זהו כלב שנוצר לצורכי עבודה ולכן יש להקפיד לא רק על מראה ספורטיבי אלא גם על פרווה בעלת יכולת הגנה חיונית.
יש לדחות כלבים גבוהים על הרגליים, קלים מדי או מהצד השני כלבים במבנה המוגזם בעוצמתו. העצם חזקה ומשדרת עוצמה רבה אך שוב אין זה כלב מסיבי. יש לזכור כי זהו כלב רץ וכך יש לבחון את עוצמת העצם.
ככתוב בפיסקת התקן הבאה אין זה כלב ריבועי אלא מאורך המקצת. נקבות עשויות להיות ארוכות יותר מהזכרים.
 

מידות חשובות:

 על אורך הגוף להיות מעט ארוך יותר מהגובה בשכמה.

התנהגות וטמפרמנט:

 יציב, מאוזן, אמין, טמפרמנט מאופק, לא תוקפני לא פחדן ולא רגזן.
הפוינטר הגרמני הינו כלב בעל יכולת למידה מרשימה. יכולת המחייבת כלב במשימות מגוונות בשדה. זהו כלב אמין נאמן ומהימן. בימינו, כאשר כלבים רבים חיים חיי נוחות בעיר הגדולה ואינם עובדים, הכלב מצדיק את ידידותו ונעימותו לאדם. הפוינטר הגרמני פותח כדי לצוד בקרבה יחסית לצייד, בניגוד לסטר ולפוינטר האנגלי ולכן משמר קשר עין עם בעליו ומקבל פקודות גם מרחוק.

מבנה:

  

ראש: צר, מוגדר היטב, לא קל ולא גס מדי. העוצמה והאורך בהתאמה למסה של הכלב ולמינו.

הראש מלא עוצמה אך חייב לשדר סימטריות כלומר איזון עם כלל הכלב. חשוב גם כי קווי הראש יזרמו ולא יהיה בו מבנה גס ושבור. הדבר מתקיים בבקשה לעצם עורף לא מודגשת, לגולגולת מעוגלת כמו גם לסף מצח בעומק בינוני.

איזור גולגלתי:
גולגולת: ברוחב מתון, מעוגלת אך שטוחה, עצם העורף כמעט ואינה מורגשת, שקע המצח אינו עמוק מדי, גשר על עיני מפותח.
סף מצח: מוגדר בינונית.

סף המצח בינוני ופחות מודגש מאשר בפוינטר אנגלי. יש לבחון את סף המצח במבט מהצד ולהימנע מהגבות המודגשות להטעות בשיפוט.

איזור קדמת הגולגולת:
 כפתור האף: מעט בולט. נחיריים פתוחים היטב, רחבים וגמישים. באופן בסיסי צבעו חום ואולם שחור בכלבים שחורים או שחור רואן. כפתור אף בצבע בשר או מנוקד מותר רק בכלבים שהצבע הבסיסי שלהם לבן.

חוש הריח חשוב מאד בגזע ועימו כפתור אף לח בעל נחיריים פתוחים היטב. פיגמנט שגוי באף ואף פרפר פוסל בכלבים כהים ומותר רק בכלבים בהירים.

זרבובית: ארוכה, רחבה, עמוקה וחזקה כדי לאפשר לכלב נשיאה משא ציד טובה. במבט מהצד גשר האף מקומר מעט במגוון אפשרי של אפשרויות החל מאף רומי וכלה בקימור קל מעל קו ישר - קימור זה מודגש יותר אצל הזכרים. גשר אף ישר לחלוטין למרות שיתקבל, מבוקש פחות. קו קעור (פני קערה) הינה שגיאה קשה.

יש לזכור כי הזרבובית מכילה בתוכה את חללי האף ועל אילו להיות בעל נפח רב, החיוני לחוש הריח המצוין של הכלב. עוצמתה ועומקה של הזרבובית חייבת להימדד
בהבנה צורך זה. מאחר וזהו כלב המשמש גם כרטריבר על הזרבובית להיות חזקה מספיק על מנת לשאת משקל של כ- 10 ק"ג למשך זמן רב. רק זרבובית חזקה ראש במבנה נכון וצוואר שרירי יאפשרו זאת בכלב טוב. עם זרבובית בעומק טוב
הזרבובית ריבועית ולא מתחדדת ואורכה כאורך הגולגולת. על העור סביב להיות יבש ויש להימנע משפתיים בשרניות.
הקו העליון של הזרבובית קמור מעט, מה שמכונה אף רומי. זהו מבנה אופייני לגזע והמבדיל אותו מהפוינטר האנגלי לו יש קו קעור. קווי הזרבובית והגולגולת מקבילים.
עומק סף המצח והקן העליון של הזרבובית הם מההבדלים שבין הפוינטר הגרמני לאנגלי. מאחר ולכלבים דמיון מה ומוצא משותף הקפידו כותבי התקן הגרמניים להכליל תכונות אלו שגיאות חמורות באם מופיעות בכלב.

יש להזכיר כאן את ההיסטוריה של הגזע. זהו גזע שפותח על בסיס הפוינטר האנגלי אך במדינה בעלת יריבות פוליטית וכלבנית רבת שנים עם אנגליה. מסיבה זו יש להבין את רגישות כותבי התקן להבדלים בין הפוינטר האנגלי לזה הגרמני. מבנה הזרבובית, סף המצח, עוצמתו הכוללת של הכלב ואפילו צבעו שונים מזה של הפוינטר האנגלי ולשגיאה בהם רגישות רבה.

 

שפתיים: צמודות היטב, לא בשרניות יותר מדי, פיגמנטציה טובה, הקו התחתון של השפה העליונה ישר ומשופע קלות לכיוון הפינה הקשתית מעט והמודגשת קלות של השפה.
התקן מדגיש כי שפה כבדה מדי או דקה מדי הינה שגיאה ויש להקפיד על כך בשיפוט.

 

לסתות ושיניים: לסתות חזקות עם מנשך מספריים מושלם רגיל ומלא. על החותכות העליונות להגיע מעבר לחותכות התחתונות ללא מרווח ועל השיניים להיות ממוקמות ניצבות בלסתות. 42  שיניים חזקות בהתאם לנוסחת השיניים. מנשך צבתי מוגדר כשגיאה חמורה. מנשך עליון או תחתון הינו שגיאה פוסלת. מבין ארבעת השיניים שתי הקדם טוחנות מס' 1 בלסת תחתונה ושתי הטוחנות מס' 3 המקבילות בלסת העליונה, מותר מחסור של שתי שיניים. כל מחסור של שן נוספת או אחרת, פוסל.
לחיים: חזקות, שריריות היטב.